כשתמרה הייתה קטנה היא הסתובבה בבית וביקשה להיות ”ילדה מסוכנת”, אולי כדי שלא ניקח אותה כמובנת מאליה. ”איזה תינוק חושב ככה?” חשבתי לעצמי, ומייד היא שאלה ”מה ת׳עושה, על מה אתה חושב אבא?”. בגיל שרוב הילדים עסוקים במלמול, בהזיות ומשחקים וזהו, פחות או יותר, היא פיתחה מחשבות גבוהות על אנשים ורגשות ועל הנופים הגלויים ועל אלו הנסתרים מהעין. היא רצתה שיבחינו בפן הערמומי שלה ולא רק בילדה הטובה. ואכן הבחנו היטב... את רוב שנות התשעים והאלפיים בילינו במופע שלם בשם תמרונדר הילדה... הילדה נשארה גאונה בפירושם של מחשבות ומעשים וחלומות של אנשים. אכן, ילדה מסוכנת, אז תזהרו! זה ממכר.